התקבלה חלקית תביעת עו"ד לתשלום שכ"ט בגין טיפול בתביעה של מושב עובדים נגד מנהל מקרקעי ישראל

1.         זוהי תביעה כספית, אותה הגיש התובע, עורך דין במקצועו, כנגד הנתבעים.

            התביעה הינה על סך 500,000 ש"ח המורכב מ- 335,700 ש"ח בתוספת מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 14.5.2002 עד ליום הגשת התביעה וכן בגין עגמת נפש. הסכום שנתבע הועמד לצרכי אגרה על סך 500,000 ש"ח.

2.         הנתבעת מס' 1 הינה אגודה שיתופית (להלן, גם: "האגודה" ו/או "המושב"), ואילו הנתבע מס' 2 (להלן, גם: "הנתבע") הינו יו"ר ועד האגודה, אשר מונה לתפקיד זה במהלך שנת 2004.

3.         העילה לתשלום הינה הסכם שכר טרחת עורך דין אשר נחתם בתאריך 28.5.2002 בין האגודה ובין התובע.

4.         ההסכם שנוסח על ידי התובע, קובע כי בגין טיפולו של התובע בכל העניינים הקשורים לתביעה שיגיש המושב נגד מינהל מקרקעי ישראל (להלן, גם: "המינהל") והסוכנות בגין הפיצוי המגיע למושב בשל העברת שטח קרקע שהוחזק על ידו למינהל מקרקעי ישראל, ישלם המושב לתובע סך של 20% מכל סכום שיתקבל בגין אותו הליך בתוספת מע"מ כדין.

5.         על אף שהתובע פעל להגשת אותה תביעה כנגד המושב וביצע פעולות נוספות לקידום אותה תביעה, הרי שוועד המושב שבינתיים התחלף, ובעצת עורך דין אזולאי, המייצג כיום את המושב, החליט לבטל את התביעה ואף להחזיר את אותה משבצת קרקע מהמינהל לעצמו וזאת לא לפני שהודיע לתובע כי הוא מפסיק את ייצוגו וכי הוא מוזמן לדרוש את השכר אותו הוא חושב כי הוא זכאי לקבל בגין שרותיו.

6.         התובע סבור כי המושב והנתבע פעלו שלא בתום לב בהפסקת ההתקשרות עימו ולפיכך הוא זכאי לקבל את מלוא שכרו, דהיינו 20% + מע"מ מהסכום אותו היה אמור המושב לקבל בגין אותה משבצת קרקע מהמינהל אשר נקבע ועמד על 1,678,500 ש"ח, אלמלא פעל המושב לביטול ההסכם להשבת הקרקע לרשותו.

7.         כעולה מכתבי הטענות, המסמכים הרבים שצורפו אליהם, התצהירים ועדות התובע בפניי אשר נחקר על תצהירו, הרי שבתאריך 14.5.2002 פנו אנשי ועד המושב ובהם מי שהיה אז יו"ר הועד הקודם, בפנייה דחופה אל התובע וזאת על מנת שיפעל לחתימת המינהל על הסכם בדבר עסקת פיצויים אשר כבר הוסכם עליו בין המושב והמינהל שלפיו משבצת קרקע שהיתה בהחזקת המושב, תועבר לרשות המינהל וזאת בתמורה לפיצוי בסך בסך 1,678,500 ש"ח. הפנייה הדחופה נבעה כתוצאה מהחלטת ביניים של בג"צ בתיק 244/00 בעתירה שהגישה עמותת שיח חדש נגד שר התשתיות הלאומיות (להלן, גם: "בג"צ הקשת המזרחית"), אשר הקפיאה את ההתקשרויות בין הסקטור החקלאי והמינהל. במסגרת אותה החלטה בהליך הבג"צ נקבעו הוראות שונות באשר לתקופת המעבר לעניין הליכים ועסקאות שהיו כבר ב"צנרת", כאשר ביחס לעסקה שבין המושב למינהל, היה ניתן לבצע העסקה, אולם זאת רק עד ליום 15.5.2002, דהיינו למחרת הפנייה של המושב לתובע.

            כפי שהובהר, הרי שהימנעות המינהל מלחתום על ההסכם שתנאיו וסכום הפיצוי כבר סוכמו, נבעה כתוצאה ממחלוקות ארוכות ומשמעותיות בין הסוכנות ובין המינהל ביחס לתביעותיה של הסוכנות בגין עסקאות אלה.

8.          א.        מיד לאחר פניית אנשי המושב אל התובע, החל האחרון בסדרת פעולות מואצת מול הסוכנות, לגרום לחתימת המינהל על ההסכם, אולם מאמצים אלה לא צלחו, ונוכח כך הכין התובע בקשה לצו עשה זמני במעמד צד אחד, בבית משפט השלום בירושלים, שיחייב את המינהל והסוכנות לחתום על העסקה עם המושב על מנת להבטיח זכויותיו לקבל הפיצוי הכספי עליו הוסכם.

ב.         בדיון במעמד צד אחד בפני כב' השופט ראובן שמיע בבית משפט השלום בירושלים ביום 15.4.2002, הצליח התובע לשכנע את בית המשפט בדחיפות הוצאת הצו ובפגיעה העתידית בנתבעת אם לא יוצא כזה, בית המשפט נעתר לבקשה והוציא צו עשה זמני כמבוקש, אם כי, נקבעו על ידי השופט, תנאים לפיהם, בהסכם שייחתם, יוכנס תנאי, שההסכם יבוטל, אם בית המשפט המוסמך יורה כן לאחר דיון שיתקיים במעמד הצדדים. עוד נקבע כי באותו שלב לא יועבר סכום כלשהו למי מהצדדים.

            המשך הדיון במעמד הצדדים נקבע לתאריך 20.5.2002.

ג.          ואכן, נוכח הצו האמור ובמאמץ של התובע באיתור בעלי הסמכות של המינהל, נחתם ההסכם עוד באותו הלילה.

9.         יודגש ויצויין, כי במועד פניית אנשי המושב לתובע בתאריך 14.5.2002 לא סוכם דבר בעניין שכר טרחת התובע.

            חתימת אנשי המושב על הסכם שכר הטרחה במשרדו של התובע היתה אך בתאריך 28.5.2002. זאת לאחר פעולת התובע לקבלת צו העשה הזמני ולאחר שלמעשה המושב כבר חתם על ההסכם, אם כי, כנראה, תוך הוספת ההתניה שפורטה בצו.

10.        א.        לטענת התובע, לאחר שהוגשה התביעה העיקרית, התקיימו דיונים רבים בבית המשפט כשבמהלכם מנסה השופט להביא הצדדים לסיום העניין.

                        עוד מתאר התובע סדרה ארוכה של פגישות עם גורמי מינהל וסוכנות, תוך שהוא מתייעץ עם עורכי דין נוספים וכן מבצע עבודות חיפוש בארכיונים למציאת מסמכים הקשורים לנושא.

                        כפי שהבהיר בחקירתו הנגדית, וכן בתשובה לשאלות בית המשפט, הרי שעיקר המחלוקת נבע כתוצאה מתביעת הסוכנות לקבלת 8% מערך שווי הקרקע המלא, וזאת בגין השקעות התשתית שלה בקרקע זאת, בעוד שלגרסת התובע, תביעת הסוכנות אינה יכולה להיות מעבר ל- 8% מ- 27% שווי הקרקע, שהוא הפיצוי שניתן לישוב עבור אותה משבצת קרקע על ידי המינהל.

                        ובענייננו, הסך של 1,678,500 ש"ח שהמושב היה אמור לקבל מהמינהל מהווה 27% מערך שווי הקרקע המלא, כאשר דרישת הסוכנות היתה לקבל 8% מסך של כ- 6.4 מליון ש"ח המהווה את מלוא ערך הקרקע, דהיינו כ- 550,000 ש"ח.